פסק-דין בתיק ת"א 5425-08

פתח דבר

ביום  5.5.09, ניתן בתיק זה, פסק דין נגד הנתבעת 1,  לתשלום חוב כספי לתובעת בסך 292,663 ש"ח, וזאת בגין תוצרת חקלאית שסופקה לה על ידי התובעת.

נותרה כעת לדיון בפני, שאלת חיובו של הנתבע 2, בעל המניות בנתבעת 1 ומנהלה, באופן אישי, בתשלום החוב הכספי האמור לעיל. 

רקע עובדתי

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדות הבאות:

·        בין התובעת, העוסקת בשיווקם של פירות ובין הנתבעת 1 - חברה העוסקת במכירה של פירות וירקות, התקיים שיתוף פעולה עסקי, שראשיתו בשנת 2005.  במסגרת שיתוף פעולה זה, נהגה הנתבעת 1 לרכוש מהתובעת תוצרת חקלאית  לשם מכירתה לקהל לקוחותיה.     

·        בהתאם לדוח רשם החברות מיום 20.7.08,  אשר צורף כנספח א לתצהיר עדותו הראשית של יורם מועלם, המשמש כמנהל שיווק ומכירות של התובעת (להלן - מר מועלם), הנתבע 2 רשום כבעל מניות ומנהל יחיד בנתבעת 1.

·        אין חולק, כי על פי רוב,  הזמנות הסחורה מהתובעת בוצעו על ידי הנתבע 2 (בענין זה ראו סעיף 18 לכתב ההגנה). 

·        לשם הבטחת התחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובעת, נמסרו לתובעת שלוש בטוחות. האחת, ערבות בנקאית בסך 100,000 ש"ח, אשר צורפה כנספח ב2 לתצהירו של מר מועלם. השניה, כתב ערבות מתמדת, אשר צורף כנספח ב1  לתצהירו של מר מועלם, בחתימת הנתבע 2 בצירוף חותמת הנתבעת 1 (להלן - כתב הערבות) . השלישית, שטר חוב, אשר צורף כנספח ב3 לתביעה, עליו חתם הנתבע 2 בצירוף חותמת הנתבעת 1, הן כעושה השטר והן כערב לו (להלן - שטר החוב). 

·        לימים, נקלעה הנתבעת 1 לקשיים כלכליים עד כי במהלך חודש יולי 2008  הופסקה פעילותה של הנתבעת 1 באופן מוחלט (סעיף 10 לתצהיר עדותו של הנתבע 2). שיקים שנמסרו לתובעת תמורת הסחורה, במחצית שנת 2008, בסך כולל של 304,020.68 ש"ח, ואשר נמשכו מחשבונה של הנתבעת 1, חוללו ולא נפרעו מחמת היות חשבון הנתבעת 1 חשבון מוגבל. השיקים צורפו כנספח ג לתצהירו של מר מועלם. בנוסף, על פי נתוני בנק ישראל, נרשמה נתבעת 1 כ"לקוח  מוגבל חמור" וזאת עד ליום 30.7.10. תדפיס בנק ישראל צורף כנספח ד לתצהיר עדותו של מר מועלם. 

נסיבות אלו הן שעמדו בבסיס הגשת התביעה שבפני.

טענות הצדדים

 הואיל ונגד הנתבעת 1 כבר ניתן פסק דין, כאמור לעיל, והנתבעים אינם מתכחשים לעצם חובה הכספי של הנתבעת 1 לתובעת (פרוטוקול דיון מיום 5.5.09,
עמ' 2 שורה 26), נותרה בין הצדדים מחלוקת באשר לחיובו האישי של הנתבע 2 בפרעון חובה הכספי של הנתבעת 1. 

בענין זה, התובעת טוענת, כי למרות שהנתבע 2 היה מודע היטב למצבה הכלכלי הרעוע של הנתבעת 1, וידע כי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, הוא המשיך להזמין סחורות מהתובעת ואף משך שיקים מחשבון הנתבעת 1 תוך ידיעה ברורה, שלשיקים לא יהיה כיסוי במועד פרעונם. לטענת התובעת, בכך נהג הנתבע 2 בחוסר תום לב, תוך הטעייתה של התובעת, ולפיכך נושא הנתבע 2 באחריות אישית בנזיקין כלפיה,  בהתאם לסעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

עוד טוענת התובעת, כי התנהגות זו של הנתבע 2 מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות מעל פניה של הנתבעת 1 בהתאם להוראות סעיף 6(א)(1) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות).

בנוסף, התובעת טוענת, כי חבותו האישית של הנתבע 2 נובעת גם מכח היותו ערב אישית לחובותיה של הנתבעת 1. בענין זה מפנה התובעת לחתימתו של הנתבע על כתב הערבות ועל שטר החוב. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הגם שנפלו פגמים בשטר החוב ובכתב הערבות, אין בכך כדי לפגום בתקפות ערבותו של הנתבע 2 לפרעון חובות הנתבעת 1, הואיל ותוקפה של ערבות אינו מותנה במסמך בכתב. 

מנגד, הנתבע 2 טוען, כי ההתקשרות מעולם לא נעשתה עמו באופן אישי, אלא עם הנתבעת 1. לטענתו, העובדה שהנתבעת 1 קרסה והפסיקה את פעילותה, אין בה כשלעצמה כדי לחייבו באופן אישי בפרעון חובותיה.

הנתבע 2 טוען, כי מעולם לא הסתיר את דבר מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 1 מפניה של התובעת. לטענתו, את השיקים מסר לתובעת בתום לב, ללא ידיעה מראש, כי אלה לא ייפרעו בהגיע מועד פרעונם. השיקים המקוריים, שנמסרו לתובעת הוחלפו בשיקים, שנמשכו מחשבון אחר של הנתבעת 1. השיקים החלופיים נמסרו מתוך תקווה, כי המצב בחשבונה האחר של הנתבעת 1 יאפשר את פרעון התשלומים.